חדשות 10 בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

העותרת הגישה עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, בה דרשה לקבל לעיונה את התכתובות שנערכו בין משרד המשפטים לבין רשויות המשפט בשווייץ בנוגע לעדותו של משיב 2 כעד מדינה במשפטו של מר אריה דרעי. לאחר הגשת העתירה המקורית הגיעו לידי העותרת חלקם הארי של המסמכים שהתבקשו בה, ודרישתה הצטמצמה למסמכים המפורטים בפתח העתירה המתוקנת, אותה הגישה על פי החלטתי מיום 11.5.11. בדיון שהתקיים ביום 23.11.11 ניתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה ככל שיתברר, בהתאם למתווה חיפוש שפורט בהסכמה, כי המסמכים המנויים בסעיפים א', ב' ו-ד' ברשימת הסעדים שבפתח העתירה המתוקנת (להלן – המסמכים המבוקשים) אינם מצויים בידי משרד המשפטים, כי אז תימחק העתירה.

בתצהיר מיום 30.1.12 של הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד המשפטים (להלן – הממונה) נאמר כי היא ביצעה את החיפוש בהתאם למתווה המוסכם ולא מצאה אף לא אחד מהמסמכים המבוקשים, גם לא מסמך שלגביו התעורר אצל הממונה ספק בדבר היותו נמנה על המסמכים המבוקשים, או תוצאה אחרת היכולה להצביע על מיקומם של מסמכים אלה. חיפושה של הממונה כלל בדיקה של כל המסמכים המצויים ב-20 קלסרים אליהם הפנתה העותרת, וכן חיפוש בתוכנת "קיו-טקסט" על פי רשימה של עשרה אזכורים אותה מסרה העותרת. לעניין החיפוש בתוכנת "קיו-טקסט", "תהליך החיפוש כלל כניסה לספריות הרלוונטיות, ובתוך כל ספריה כזאת כניסה למסמכים וביצוע חיפוש בהם".

העותרת אינה מעלה השגות לגבי החיפוש הידני שנערך ב-20 הקלסרים. לעומת זאת, לגבי החיפוש בתוכנת "קיו-טקסט" טוענת העותרת כי אין בו לענות על המתווה המוסכם. על פי המוסכם, טוענת העותרת, היה על משרד המשפטים לאתר באמצעות תוכנה מתאימה את כל התיקיות והמסמכים המכילים את האזכור הרלוונטי, ולאחר מכן לבחון את המסמכים שהתקבלו כדי לדעת האם מדובר במסמכים המבוקשים או במסמכים שיש בהם לסייע באיתור המסמכים המבוקשים. תחת זאת נאמר בתצהיר הממונה כי בוצעה "כניסה לספריות הרלוונטיות", כלומר חיפוש ידני וסלקטיבי שאינו מכסה את כל הספריות. לא פורט בתצהיר אלו ספריות נבדקו; מהם המסמכים שעלו באותן ספריות ככאלה המסוגלים לסייע באיתור המסמכים המבוקשים; לאלו מן המסמכים בוצעה כניסה; האם נמצאו תוצאות כלשהן לאזכורים נושא החיפוש, ואם כן – כמה תוצאות; אלו בדיקות נערכו לאחר מכן על מנת לשלול את הימצאותו של איזה מהמסמכים המבוקשים במקום אחר. לאור כל זאת מבקשת העותרת שבית המשפט יחייב את משרד המשפטים להגיש תצהיר מתוקן בו יושלמו הנתונים הללו בנוגע לחיפוש בתוכנת "קיו-טקסט", וככל שקיימים מסמכים המכילים את האזכורים שנבדקו באמצעות התוכנה – להעביר מסמכים אלה לעיון בית המשפט על מנת שיבחן את מידת הפוטנציאל הגלום בהם להצביע על מיקום המסמכים המבוקשים.

אין בידי לקבל את עמדת העותרת. בסעיף 5 להסכמה מיום 23.11.11 תואר החיפוש בתוכנת "קיו-טקסט" באופן הבא:

"כמו כן, ייערך חיפוש מחודש בתוכנת הקיוטקסט לצורך איתור המסמכים הנ"ל. הממונה על חופש המידע אצל המשיב תהיה נוכחת בחיפוש זה. החיפוש ייעשה בין היתר באמצעות 10 אזכורים אותם תעביר העותרת למשיב. עם תום הבדיקה תיתן הממונה על חופש המידע תצהיר המפרט את תהליך החיפוש ואת הערכים אשר באמצעותם הוא נערך, ותציין האם בחיפוש האמור נמצאו המסמכים הנ"ל או תוצאות אחרות שיש בהן להצביע על מיקום המסמכים הנ"ל".

משרד המשפטים עמד בהסכמה זאת. תצהיר הממונה מפרט ברחל בתך הקטנה את עשרת האזכורים שבאמצעותם בוצע על ידה החיפוש בתוכנת "קיו-טקסט", לרבות הטיות של חלק מהאזכורים שנבדקו אף הן במסגרת החיפוש. בנוסף תואר בתצהיר תהליך החיפוש: "תהליך החיפוש כלל כניסה לספריות הרלוונטיות, ובתוך כל ספריה כזאת כניסה למסמכים וביצוע חיפוש בהם". תיאור זה עונה על האמור בהסכמה בדבר המצאת תצהיר "המפרט את תהליך החיפוש ואת הערכים אשר באמצעותם הוא נערך". ההסכמה לא חייבה את משרד המשפטים לערוך את החיפוש דווקא באמצעות תוכנת חיפוש, ולא שללה חיפוש ידני; במסגרת ההסכמה לא נשלל שיקול דעתה של הממונה לזהות את הספריות הרלוונטיות בהן קיים סיכוי להימצאות המסמכים המבוקשים, ולבצע בתוכן את החיפוש; בתצהיר נדרש לפרט "את תהליך החיפוש ואת הערכים אשר באמצעותם הוא נערך", ולא את שמות הספריות בהן נערך החיפוש; את פרטי המסמכים שעלו בחיפוש; או את פרטי המסמכים שלתוכם נעשתה כניסה. הפירוט היחיד שנדרש על פי ההסכמה בנוגע לתוצאות החיפוש הוא: "האם בחיפוש האמור נמצאו המסמכים הנ"ל או תוצאות אחרות שיש בהן להצביע על מיקום המסמכים הנ"ל". על שאלה זו השיבה הממונה בתצהירה בשלילה, ובכך מילאה אחר המתווה המוסכם. משכך, ולנוכח חזקת תקינות פעולותיה של הממונה שלא נסתרה, אין מקום להיענות לדרישותיה הנוספות של העותרת, החורגות מההסכמה.

סיכום הדברים הוא שחלקן הארי של התכתובות שהתבקשו בעתירה המקורית הגיעו לידי העותרת לאחר הגשתה. במהלך הדיון בעתירה המתוקנת חזרה בה העותרת מדרישתה לקבל את קבצי תוכנת "קיו-טקסט". נותרו במחלוקת שלושה סוגי מסמכים ספציפיים שהעותרת דרשה לקבל בעתירה המתוקנת. משרד המשפטים טען כי אינו יודע האם מסמכים אלה נערכו אי-פעם והאם הם מצויים ברשותו, ובכל מקרה איתור המסמכים הנו משימה קשה ביותר לביצוע נוכח היקפו העצום של החומר שנאסף ונוצר במסגרת משפט דרעי, חלוף זמן רב מאז תום המשפט, ואמצעי התיעוד והאחסון המוגבלים ששררו באותם ימים. במהלך הדיון בעתירה המתוקנת סוכם על מתכונת חיפוש שתתבצע במשרד המשפטים בניסיון לאתר בכל זאת את המסמכים המבוקשים. משרד המשפטים ביצע את החיפוש בהתאם למוסכם, והעלה כי גם לאחריו לא נמצאו המסמכים המבוקשים או תוצאות אחרות שיש בהן להצביע על מיקומם של מסמכים אלו. משכך, ובהתאם למוסכם, דין העתירה להימחק.

בנסיבות העניין לא תחויב העותרת בהוצאות המשיבים. יצוין בהקשר זה, לנוכח הערתו של ב"כ משיב 2, כי העותרת אינה זו שביקשה לצרף את משיב 2 כמשיב לעתירה (ראו החלטותיי מיום 27.12.10 ומיום 1.4.11). כמו כן, בסעיף 12 לעתירה המתוקנת הובהר כי היא זהה לעתירה המקורית ככל שמדובר בעניינו של משיב 2, ולפיכך אין צורך בהגשת תגובה נוספת מצידו לעתירה המתוקנת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: